פסק-דין בתיק עת"מ 22214-02-12

1.         לבית-משפט זה הוגשה ביום 13.2.2012 עתירה מינהלית (דחופה) לפי סעיף 28(ה) לחוק היטלי סחר ואמצעי הגנה, תשנ"א-1991. העתירה כוונה נגד החלטתו של משיב מס' 1 (מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה), מיום 2.1.2012, שלא לאשר את החלטת הממונה על היטלי הסחר (משיב 2) להטיל ערובה זמנית נגד ייבוא טובין המיוצרים על-ידי משיבה מס' 5 והמיובאים על-ידי משיבים 3 ו-4. יצוין, כי עתירה זו הוגשה על-ידי העותרת בהמשך להחלטה קודמת שניתנה על-ידי ביום 6.2.2012 - היא החלטה בבקשה להארכת מועד.

2.         לאחר הגשת העתירה הודיע ב"כ המשיבים 2-1 בהודעה מטעמו (מיום 11.3.2012), כי בעקבות מידע חדש שהתקבל אצל המשיב 2 (הממונה), לרבות השלמות בכתב שהגישה העותרת, "החליט הממונה ליתן החלטה מקדמית חדשה בעניין מושא העתירה בהתאם לחוק". צוין עוד בהודעה, שהצפי למתן ההחלטה הוא "סוף חודש אפריל 2012 וככל הניתן אף לפני כן". עוד צוין, שניתן יהיה לתקוף את ההחלטה החדשה בבית המשפט לעניינים מינהליים בהתאם למועדים הקבועים בחוק, וכי בנסיבות אלה - החלטת הממונה מושא העתירה (החלטה מיום 9.1.2012) בה צוינה עמדת המנכ"ל מיום 2.1.2012, "מתייתרת, בין היתר משום שאין לה משמעות אופרטיבית והחלטה חדשה תינתן תחתיה". בהמשך לכך, התבקש בהודעה לדחות את העתירה "בהיעדר החלטה".

3.         בתגובה להודעה זו, הודיעה העותרת כי היא עומדת על עתירתה ואף מבקשת כי ייקבע דיון דחוף בעתירה. צוין בתגובה, שהחקירה מושא עתירה זו נפתחה על-ידי הממונה עוד בינואר 2011 והיא נמשכה כשנה. בינואר 2012 גיבש הממונה ממצאי ביניים והחליט כי הממצאים מצדיקים הטלת ערובה זמנית למשך שישה חודשים, וזאת על מנת לספק לעותרת הגנה מפני המשך הייבוא. מנכ"ל משרד התמ"ת, הוא המשיב 1, החליט שלא לאשר את הטלת הערובה. מכאן הוגשה העתירה, כאשר העותרת סבורה, שמלכתחילה אי הטלת ערובה זמנית בנסיבות המקרה - שגויה היא. מכל מקום, נטען, שמטרת ההודעה שהודיעו המשיבים 1 ו-2 לבית-משפט זה, היא למנוע את הדיון בהחלטה שהתקבלה. העותרת הוסיפה וטענה, שלאור נזקיה הכבדים ההולכים ומתגברים בכל יום בו לא מוטלת הערובה הזמנית, אין העותרת יכולה להמתין עוד זמן נוסף עד להכרעה המבוקשת והיא מבקשת להכריע בעניין בדחיפות.

4.         לאחר עיון במכלול החומר שלפניי, מסקנתי היא כי דין העתירה להימחק, תוך שמירת זכותה של העותרת לשוב ולפנות לבית-משפט זה לאחר קבלת החלטתו החדשה של הממונה. אכן, כפי העולה מהודעת ב"כ המשיבים 2-1, אין עוד משמעות להחלטתו של הממונה וצפויה להתקבל החלטה חדשה במקום ההחלטה שהתקבלה. משמעות ההודעה היא אפוא, כי ההחלטה שהתקבלה - אינה קיימת עוד, וזה היה בסיס הטיעון של ב"כ המשיבים 2-1 בבקשתו לדחות את העתירה. במצב דברים זה, הטענה שנותרת בידי העותרת היא למעשה הטענה לפיה יש לקבל החלטה חדשה בעניינה בתוך פרק זמן קצר - פרק זמן קצר מזה עליו הודיע ב"כ המשיבים 2-1, וזאת נוכח הנזקים שנטען שנגרמים לה. אלא שראשית, לא זו הייתה העתירה שהוגשה לבית-משפט זה, שכן העתירה שהוגשה תקפה את החלטת הממונה - החלטה שבוטלה. דיון בעתירה המקורית שהוגשה בנסיבות אלה, אינו בר ממשות. שנית, כפי שצוין לעיל, הוגשה על-ידי העותרת קודם לעתירה זו, בקשה להארכת מועד, כאשר העותרת עצמה סברה שאין מקום להגיש את העתירה אלא לאחר שימוצו תכתובות שניהלה אל מול מנכ"ל משרד התמ"ת, ואף נטען באותה בקשה שהמועד להגשת העתירה יהא 45 יום מעת קבלת ההחלטה. משמעות הדבר היא אפוא, כי מלכתחילה עמדת העותרת הייתה שיש למצות את ההליך בגדרי מארג היחסים הנורמטיבי הקשור בהחלטת המשיבים 2-1 יחדיו, וזאת חלף הגשת עתירה לבית-משפט זה; ומכל מקום, תוך מתן שהות מספקת לעניין זה. מעבר לכך, כמתואר לעיל, מדובר בחקירה שהחלה לפני זמן רב וההחלטה האחרונה בנדון - שכאמור בוטלה - היא מיום 9.1.2012. במצב דברים זה, ונוכח הודעת המשיב הגודרת מועד מקסימלי לקבלת החלטה בנדון, לא מצאתי מקום להיזקקות לעתירה המקורית שהוגשה (השונה כאמור מקו הטיעון הנוכחי) או בהותרתה תלויה ועומדת, ואני מורה אפוא על מחיקתה, תוך שמירה זכותה של העותרת לשוב ולפנות לבית-משפט זה לאחר ההחלטה החדשה שתתקבל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתן היום, ב' בניסן תשע"ב, 25 במרץ 2012, בהעדר הצדדים.